דנה לא יכולה לשכוח את הפעם הראשונה בה ניסתה לעשן קנאביס. זה היה במפגש חברתי בתחילת שנות ה-20 לחייה. היא רק עברה לעיר הגדולה והיתה מהופנטת מ"ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות" שנפרשה בפניה. המעבר מהעיר הקטנה בשפלה והחיים מחוץ לבית המסורתי של הוריה פתחו בפניה חופש מסוג חדש וחיים עצמאיים מסוג של הכירה.
במפגש החברתי המדובר, השתתפו אנשים זרים רבים. כולם נראו לה "חלק מהחבורה" והיא הרגישה שרק היא לא שייכת, זרה, מוזרה… היא התיישבה מבויישת ליד חברתה, נורית, וניסתה להיטמע בסביבה החדשה. בשונה מחברתה, דנה היא לא אדם פתוח. יש לה נטייה להיסגר, במיוחד במצבים כאלה, תכונה שהיא לא אוהבת בעצמה ומרגישה שתוקעת אותה ולא מאפשרת לה להתקדם ולהתפתח. כשעישנה, דנה הרגישה לפתע פתוחה יותר, רגועה יותר, אחרת. עבורה, זו היתה חוויה משנת חיים. בשלה זה, היא לא יכולה היתה לתאר לעצמה איך הבחירה שעשתה באותו ערב, לעשן חשיש בפעם הראשונה, תשנה עד כדי כך את מסלול חייה ותוביל אותה בסופו של דבר למרכז גמילה בצפון הארץ.
הזווית הפסיכולוגית של ההתמכרות והדרך לגמילה מקנאביס
דנה היא אדם אחד מבין אנשים רבים, רבים מדי, שהשימוש בקנאביס "מתיישב" להם על נטיות, תפיסות ודפוסי חשיבה, שמובילים בסופו של דבר להתמכרות. עד שדנה הבינה שהיא נמצאת בבעיה, שהקנאביס הוא אינו ידיד אלא אויב שמשבש את חייה, היא היתה עמוק בתוך הבוץ.
מה שתרם למצב העגום היה שסביבתה של דנה הכירה מאוחר מאוד בבעיה, ובלי סביבה תומכת, שרואה את האדם המכור ומבינה את מצוקתו, קשה מאוד לשנות דפוסים הרסניים ולקבל מחדש שליטה בחיים. במקום לשקף לדנה את המצב בו היא נמצאת, סביבתה אחזה בתפיסה הרווחת, לפיה לא ניתן להתמכר לקנאביס, שאלו סמים "קלים", דבר שרק העמיק את דפוסי החשיבה הבעייתיים שהובילו להתמכרות מלכתחילה.
הדרך לגמילה מקנאביס עוברת דרך שינוי דפוסי החשיבה
כשדנה הגיעה לבסוף למרכז הגמילה, היא למדה שהתמכרות לקנאביס היא התמכרות פסיכולוגית ושכדי להיגמל, עליה לעבוד על דפוסי החשיבה שלה ולשנות אותם. המשמעות של זה היא להצליח ללמוד להתבונן על האופן שבו היא חושבת, על הסיפורים שהיא מספרת לעצמה על עצמה ועל מקומו של הסם בחייה. מדובר בפעולה מורכבת ועדינה שדורשת אומץ לב, כוח רצון ואמונה. היום, 15 שנה אחרי, דנה הצליחה להשיב לעצמה את השליטה בחייה. זה לא היה קל. אבל התהליך שעברה היה שווה את הכל והציל את חייה.